
פורסם ב-The Epoch Times ביום 5 באוקטובר 2010
ה-6 בספטמבר היה יום היסטורי עבור תעשיית האנרגיה של גרמניה. הממשלה הליברלית-שמרנית בראשותה של אנג'לה מרקלנשבעה לשמר את עמדתה בנושא אנרגיה גרעינית – כלומר, להמשיך להפעיל את הכורים הגרעיניים של גרמניה, ולא לסגור אותם.
החלטה שנויה במחלוקת זו עוררה גל מחאות עזות, ואף לא הייתה הכרחית, כפי שהוכיחו שני אירועים מיוחדים שקרו בעבר הקרוב.
נתחיל מהאירוע השני שהתרחש ב-14 ביולי, יום רגיל עבור רוב הגרמנים. הטמפרטורות הגיעו ליותר מ-30 מעלות צלזיוס. באותו יום נשבר שיא, לא מבחינת הטמפרטורות, אלא מבחינת השימוש באנרגיה סולרית. לראשונה, התפוקה החשמלית המשולבת של הפנלים הסולריים בגרמניה הגיעה ליותר מ-50 אחוז מסך התפוקה הכוללת של 17 הכורים הגרעיניים הפעילים ברחבי גרמניה.
האנרגיה המתחדשת עברה באותו יום סף קריטי בגרמניה, והאומה הגרמנית התקדמה צעד אחד נוסף במעבר שלה משימוש באנרגיה גרעינית ובפחם לשימוש באנרגיה מתחדשת. זה קרה 7 חודשים לאחר האירוע המיוחד הראשון, בו קיבלה גרמניה "מתנה" בלתי רגילה לחג המולד: רוחות עזות שנשבו ב-26 בדצמבר, עזרו ליצור אנרגיה חשמלית בחינם. טורבינות הרוח הפיקו 20-100 מגה-וואט של אנרגיה חשמלית, ומחירי החשמל צללו ל-20 סנט לקילוואט שעה. כתוצאה, מפעלי הפחם במדינה מצאו עצמם לפתע משלמים עבור צריכת האנרגיה שלהם, במקום למכור את האנרגיה לצרכנים.
שני אירועים אלו שלחו מסר ברור לגרמניה – המטרה של מעבר לשימוש מלא באנרגיה מתחדשת אכן ברת השגה.
במשך עשרות שנים, התנועה למען איכות הסביבה, התעשיות המשגשגות של אנרגיית רוח ואנרגיה סולרית, וכן המפלגה הירוקה של גרמניה חלמו כולם על מעבר מלא לאנרגיה מתחדשת. התמיכה הפוליטית התפשטה ומקיפה כיום את כל הקשת הפוליטית.
מבחינה גאוגרפית, גרמניה אינה המדינה המושלמת לאנרגיה חלופית. אין בה אנרגיה געשית כדוגמת איסלנד, או חוף ארוך ובו רוחות עזות נושבות כמו באירלנד, בריטניה ומרוקו. אין בה שמש כה עזה כמו בספרד, קליפורניה או צפון אפריקה. בשונה מנורווגיה, אשר מפיקה את רוב האנרגיה שלה עבור 4.8 מיליון אזרחיה באמצעות תחנות כוח הידרואלקטריות, גרמניה צריכה לספק אנרגיה ליותר מ-80 מיליון תושבים. גרמניה גם צריכה לספק אנרגיה לתפוקה תעשייתית בהיקף כזה שרק סין עוברת אותה כיום.
לקח חשוב שאפשר להפיק מכל זה – אם זה ניתן לעשייה בגרמניה, בלב אירופה, זה אפשרי בכל מקום אחר. בשנת 2008, גרמניה הסתמכה על יבוא פחם, גז, נפט ואורניום עבור 70 אחוז מתפוקת האנרגיה שלה.
המדיניות שנקבעה בגרמניה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, הייתה שימוש ב- 10 אחוזים אנרגיה מתחדשת. בשנת 2009, הופקו 9,800 מגה-וואט מאנרגיה סולרית, וכן 25.8 ג'יגה-וואט מאנרגיית רוח. נכון להיום, 16 אחוז מתפוקת החשמל בגרמניה מופקים ממקורות של אנרגיה מתחדשת. המומחים טוענים שאפשר לעלות מ-16 אחוז ל-100 אחוז. הממשלה הפדרלית הגרמנית עדכנה לאחרונה את התחזית שלה לתפוקת אנרגיה מתחדשת לשנת 2020, מ-20 אחוז ל-30 אחוז. האיגוד הפדרלי לאנרגיה מתחדשת (Bundesverband Erneuerbare Energie), ארגון גג של יצרני אנרגיה מתחדשת בגרמניה, מרחיק לכת אף יותר, וטוען כי ניתן יהיה להפיק 47 אחוז מאנרגיה מתחדשת בשנת 2020.
100 אחוז אנרגיה מתחדשת
המועצה המייעצת בגרמניה בנושא סביבה, שהיא גוף המייעץ לממשלה הפדרלית הגרמנית, הוציאה לאור מחקר משלה שבוצע בעיקר על ידי המכון הגרמני לאוויר ולחלל. החוקרים ערכו חישובים מדויקים במשך השנה, תוך השוואת ממוצעי תפוקת האנרגיה הסולרית ואנרגיית הרוח, במטרה לאזן בינם ובין שיאי הביקוש. התוצאות ברורות: לא רק שהדבר אפשרי, אלא אף ישים מבחינה כלכלית: ניתן מראש להגדיל את ההשקעה בזכות החסכון העתידי של רכישת פחות פחם ופחות גז בהמשך הדרך.
הלשכה הפדרלית לסביבה בגרמניה פרסמה אף היא מחקר המתמקד בחוזקות האזוריות ובקשרים ביניהן: בעוד שהרוח חזקה בצפון גרמניה ובמזרחה, האנרגיה הסולרית חזקה יותר בדרום, וישנם אזורים אחרים שבהם הביומסה והאנרגיה ההידרואלקטרית ניתנים לאחסון. בסך הכול, הבדלים אלה יכולים לשמש לאיזון תפוקת האנרגיה במהלך השנה.
הרכיב החשוב ביותר במדיניות של גרמניה בנושא אנרגיה חלופית הוא מודל תעריפי הזנה (Feed-in-Tariff), תמריץ המקדם ייצור אנרגיה חלופית באמצעות קביעת תעריפים גבוהים ממחירי החשמל הרגילים. מדיניות זו מבטיחה מחיר קבוע לאנרגיה חלופית, אשר פוחת בהתאם ליעילות היישומית של האנרגיה. מודל פשוט זה הקפיץ את ההשקעה באנרגיה מתחדשת ואומץ ב-18 מדינות באיחוד האירופי, כמו גם ביפן, ברזיל וסין.
אחד היתרונות שגרמניה השיגה בעבודה עם אנרגיה חלופית הוא מניעת פליטתם של 74 מיליון טון מטרי של דו-תחמוצת הפחמן לאטמוספירה בשנת 2009, ומשרד הסביבה של גרמניה גורס כי ישנו יתרון צדדי נוסף – יצירת קרוב ל-300,000 מקומות תעסוקה חדשים.
הכתבה המלאה בלינק המצורף.
