דילמת האסיר בכלא ההתחממות הגלובלית

כולנו הפכנו לאסירים בכלא המתחמם והולך של כדור הארץ. אם מדינות העולם ובראשן ארה"ב ימשיכו להתחמק מפעולה, גורלנו ידוע מראש
יעל כהן פארן

התהליך הבינלאומי להפחתת פליטת גזי חממה הוא מורכב, וספק אם בכלל יוכל לתת מענה למשבר האקלים בטווח הזמן שבו צריך לפעול כדי לפתור אותו, קרי מייד. מדינות רבות מחפשות דרכים לצמצם כמה שניתן את מחוייבותן לנושא, וכך נוצר מדרון חלקלק שמוביל גם מדינות אחרות לעשות פחות. זוהי "דילמת האסיר" הקלאסית, רק שהפעם כולנו אסירים בכלא מתחמם והולך. אם לא נצא בצורה מתוחכמת כולנו יחד מהכלא הזה, גורלנו ידוע מראש.

בימים אלה מתכנסים כעשרת אלפים איש מכ-200 מדינות בבאלי שבאינדונזיה, במטרה להכין את "מפת הדרכים" לגיבוש הסכם בינלאומי להפחתת פליטת גזי חממה אחרי שנת 2012. תוקפה של אמנת קיוטו, שמחייבת את המדינות המפותחות בהפחתת פליטות של 5% עד אותה שנה, פג כעת. לכן חייב להיחתם הסכם חדש, ללא תאריך תפוגה. ישראל, דרך אגב, חתומה על האמנה, אך היא מוגדרת שם כמדינה מתפתחת, ולכן לא מחויבת בהפחתת פליטות.

באתר האינטרנט של הועידה מציינים את מזג האוויר הקיצי בבאלי, שבגינו יוותרו הפעם על קוד הלבוש הרשמי, כדי לחסוך במיזוג האוויר שגורם לפליטות גזי חממה. עם זאת, לוועידה יש "טביעת פחמן" עצומה: טיסות של 10,000 איש מרחבי העולם ונסיעה יומיומית של האורחים לוועידה, הממוקמת כ-40 ק"מ מרוב המלונות.

ישראל מגיעה לרמת פליטות לנפש כמו באירופה המערבית, והממד נמצא במגמת עליה. ממשלת ישראל יודעת שאין הרבה סיכוי להישאר במעמד של מדינה מתפתחת, אך מעוניינת לקבל הפחתה סמלית במחוייבות, כך שלא באמת נידרש לעשות הרבה.

מה קורה בשאר חלקי העולם? אירופה מצד אחד לוחצת להתקדם ולפעול ביתר נחרצות. ארה"ב מהצד השני, מובילה תפיסה לפיה הטכנולוגיה תפתור את הבעיה, והשוק יעשה את שלו. מבין המדינות המערביות נותרו האמריקנים היחידים שלא חתמו על האמנה.

מצד שלישי - סין, הודו, וברזיל, המדינות המתפתחות הגדולות ביותר, שבהן הולך וגובר קצב פליטת הגזים, לא מוכנות לוותר. לתפיסתן, עכשיו הגיע תורן להתפתח ולמדינות המתועשות אין זכות לעצור בעדן, ועד שארה"ב לא תעשה משהו בעצמה, אין צורך לבוא אליהן בתביעות.

רוסיה, שחתמה על אמנת קיוטו כמדינה מפותחת, הפחיתה את רמת הפליטות כפי שנדרש לפי מדדים של 1990 עוד לפני שהאמנה נחתמה. לכן מבחינתה היא יכולה לסחור ב"נקודות הזיכוי" שלה ובכך לאפשר למדינות אחרות להמשיך לזהם יותר.

לפיכך דרושה מנהיגות בינלאומית חזקה, שתוביל שינוי בתפישה ברמה הציבורית והפוליטית. צמצום צריכה הוא הדרך היחידה בה נוכל להתמודד עם שינויי האקלים. אנו משתמשים באנרגיה וגורמים לפליטות גזי חממה בכל פעולה שלנו -
המזון שאנו אוכלים, המים שאנו שותים, וכמובן השימוש בחשמל ובמכונית. אם כולנו נכבה אורות ומכשירי חשמל שלא בשימוש, נדליק את המזגן רק כשממש אין ברירה, ניסע בתחבורה ציבורית, נקנה קצת פחות דברים מיותרים, נאכל קצת פחות בשר - צריכת החשמל, זיהום האוויר ופליטות גזי החממה ירדו פלאים. אם הממשלות יעודדו אותנו לעשות כן בעזרת חוקים ותמריצים, חינוך והסברה ושיפור בתחבורה הציבורית, העולם והעתיד ייראו ירוקים יותר.

ישראל, גם אם תרומתה לסך פליטות גזי החממה העולמיים קטן יחסית, צריכה להוכיח מנהיגות בינלאומית ולתרום אף היא להפחתת פליטותיה. המשבר האקלימי שאנו עומדים בפתחו הוא בעיה עולמית. ללא הירתמות של כל המדינות למאבק לא ניתן יהיה להתמודד באמת עם היקפה.

יעל כהן פארן, מנהלת "הפורום למדיניות אנרגיה", חברת משלחת ישראל לבאלי

פורסם ב-ynet, ביום 7.12.2007