לא לייצא את הגז מלווייתן

פורסם בדה-מרקר ביום 26 בינואר 2011

הבשורה המשמחת הקפיצה הן את הבורסה והן את מצב הרוח הלאומי: קידוח הבדיקה במאגר לווייתן אישר את התחזיות המוקדמות בדבר 450 מיליארד מ"ק של גז טבעי.

לאחר הגילוי של כ-240 מיליארד מ"ק במאגר תמר, כמות שתספק את הביקושים בישראל לכ-20 שנה, עסוקות חברות השותפות בקידוח לווייתן באיתור מתווה לייצוא הגז - בין אם באמצעות צינור שיגיע ליוון ושם יתחבר לרשת האירופית, ובין אם בדחיסת הגז והנזלתו לצורך שינוע בספינות מיוחדות למזרח הרחוק. לשותפות לווייתן ברור כי המודל העסקי דורש לשווק את הגז מהר ככל האפשר כדי לכסות את העלויות האדירות של הקידוח ופיתוח השדה בעומק הים, עלויות שיכולות להגיע עד 8 מיליארד דולר.
ואולם בבחינת האינטרס הלאומי עולה צורך בהגבלת כמות הגז הניתנת ליצוא. אמנם מאגר תמר יספק את ביקושי הגז בישראל ב-20 השנים הקרובות, אך הביקושים הללו גדלים באופן מתמיד, הן בצד חברת החשמל ויצרני החשמל הפרטיים שיבססו את רוב ייצור החשמל על גז טבעי, והן בצד חברות התעשייה שישמחו להמיר את השימוש בדלקים יקרים ומזהמים בגז - שהוא גם זול יותר וגם נקי. אם נמשיך את מגמת הצמיחה בביקושים לגז קדימה לעתיד, נמצא שכל 450 מיליארדי המ"ק שנמצאו במאגר לווייתן יתכלו לאחר כ-20 שנים נוספות בלבד.

יש כאן כשל שוק מהותי: האינטרס העסקי של היזמים הוא להפיק את הגז כמה שיותר מהר כדי לכסות את השקעותיהם האדירות בפיתוח השדה, אך האינטרס הלאומי הוא לשמור את הגז לצרכים העתידיים של מדינת ישראל. כדי שחברת החשמל תזנח את הפחם המזהם ותתבסס על ייצור חשמל מגז טבעי נקי, שתיפרש תשתית ארצית שתוביל את הגז למפעלי התעשייה ומגדלי משרדים ברחבי המדינה, והתעשיינים ישקיעו בהמרת השימוש בדלקים לגז, יש צורך בביטחון באספקת הגז מעבר לטווח 20 השנים שתספק תמר.

יש לזכור כי אופק התכנון המקובל בתחום האנרגיה הוא כ-20 שנה. כיצד תוכל חברת החשמל, למשל, להציג את תוכנית הפיתוח שלה המשתרעת ברגיל על פני 20 שנה, אם לא תהיה ודאות בכך שתהיה אספקת גז לאחר תקופה זו? מה יהיה על ילדינו, שבעוד 20 שנה ייוותרו עם תשתיות גז מפותחות, אך ללא גז שיזרום בהן?

קצב שאיבת הגז והשמירה על מאגרים לעתיד הם אינטרסים אסטרטגיים מהמעלה הראשונה, ואין להשאיר החלטות אלה בידי החברות המפיקות. כדי לייצב את משק האנרגיה בישראל על הממשלה להחליט בתוך זמן קצר כי יש להבטיח עתודות גז לטווח של 40 שנה לפחות, וזאת בהתייחס לתחזיות הביקושים בעתיד, כולל העלייה הצפויה בביקושים הנובעת ממעבר חברת החשמל והתעשייה לשימוש בגז.

יש להקים ועדה ממשלתית שתקבע את קצב שאיבת הגז ולתקן את החוק כך שלא יחייב את החברות להפיק את הגז במהירות האפשרית, אלא דווקא על פי צורכי המשק. החברות המפיקות אף ייצאו ברווח מדחיית שאיבת מאגרי הגז, היות שכיום שוק הגז העולמי מוצף והמחירים צונחים. בעתיד, לכשיאזלו המאגרים הנוכחיים, יאמירו המחירים והרווח לחברות ולמדינה יהיה גבוה יותר.

במקביל, על הממשלה להמשיך את המאמצים לפתח את תחום מקורות האנרגיה המתחדשים וההתייעלות האנרגטית. כך יירד בעתיד הצורך בשימוש בדלקים מחצביים כמו גז ופחם, על ההשפעות הכלכליות והסביבתיות השליליות הכרוכות בהם, יתאפשר לייצא חלקים גדולים יותר ממאגרי הגז, וישראל תתקרב למצב שבו משק האנרגיה שלה עצמאי ובר קיימא.

הכותב הוא מנהל המחקר בפורום הישראלי לאנרגיה.