משק החשמל: האוצר מחליט, כולם מפסידים

פורסם ב-ynet ביום 9 בינואר 2011

משק החשמל: האוצר מחליט, כולם מפסידים

משק החשמל נמצא בברדק. בתקופה האחרונה אנחנו רואים כמעט מדי יום כתבות בנושאים כמו מצבה הפיננסי של חברת החשמל, התפטרויות של בכירים בחברה, מימון תחנות כוח על-ידי הציבור, התנגשויות בין שר התשתיות ויו"ר רשות החשמל ועוד. לעיתים לא רחוקות, הפרסומים השונים סותרים זה את זה, והתמונה הכללית אינה ברורה.
ראשית הבלגן לפני 15 שנה, כשהוחלט לפרק את חברת החשמל ולהקים את רשות החשמל, שתפקח עליה ועל יצרני החשמל הפרטיים. מאז לא היה רגע דל. חדשות לבקרים התפרסמו דו"חות של מבקר המדינה על מצבו הרעוע של משק החשמל ועל אי קידום פרויקטים בו. משרדי האוצר והתשתיות ורשות החשמל התקוטטו על מימון פרויקטים. הממשלה, שמחזיקה ב-99% ממניות חברת החשמל, הובילה אותה למצב פיננסי רעוע, ממש לסף קריסה ופירוק.
הברדק הנוכחי התחיל באוגוסט האחרון, לאחר שהממשלה דחתה את התוכנית שהציג שר התשתיות והעבירה את ההכרעות לגבי פיתוח משק החשמל לידי משרד האוצר. מנכ"ל המשרד חיים שני ניסה ללמוד את החומר בחמישה חודשים. "צוות 90 הימים", שעובד כבר כ-150 יום, היה אמור להכריע על מתווה הפיתוח הקרוב של תשתיות ייצור החשמל: איזו תחנה תוקם באשקלון – פחמית, גז או משולבת, אלו פרויקטים נוספים יוקמו ומי יקים אותם.

קובעים עובדות בשטח

לאחר שהעניין לא הובא בפני הממשלה, השרים ניסו לקבוע עובדות בשטח. בשבוע שעבר נתבשרנו כי שר התשתיות חתם על תוכנית הפיתוח של חברת החשמל, שכוללת הקמת תחנת כוח נוספת, כפי שתוכנן בתוכנית החירום שלב ב' מ-2008, שדרוג התחנות שהוקמו במסגרת שלב א', והקמת התחנה באשקלון במתכונת של תחנה דו-דלקית (גז ופחם). השר להגנת הסביבה, מצידו, חתם על צווים אישיים לראשי חברת החשמל, שמורים להם להתקין סולקנים מפחיתי זיהום בתחנות הפחמיות ללא עיכוב.
כמה סוגיות עומדות על הפרק. אחת מהן היא הקמת יחידות נוספות בתחנות כוח שכבר הוקמו. מדובר בתחנות של מחזור משולב – שפועלות בהן שתי טורבינות זו לצד זו, וכך ניצול האנרגיה בתחנה הוא גבוה ביותר (עד כ-60%). עד כה הוקם רק השלב הראשון של התחנות. אין ויכוח שצריך להרחיב אותן, אבל יש ויכוח על מי יממן את ההרחבה. בגלל חוסר ההסכמה לגבי המימון, התחנות עובדות כיום רק בכמחצית ההספק – כלומר, בצורה בזבזנית.
פרט לכך, משק החשמל עובד כך שכל מימון שחברת החשמל מגייסת, למשל להקמת תחנת כוח, מוחזר לה במשך מספר שנים באמצעות תעריף החשמל. כך עובדים הדברים לא רק כאן, אלא ברוב מדינות העולם. לכן, כל הוויכוח האמור לעיל הוא האם הצרכנים ישלמו על זה בשנתיים-שלוש הקרובות, או ב-15 השנים הבאות. 

מעכבים התייעלות

סוגיה נוספת היא הקמת הסולקנים בתחנות הכוח הפחמיות, שמשרד האוצר קושר באופן תמוה להקמת תחנת כוח נוספת באלון תבור. חברת החשמל מעוניינת להקים את התחנה באלון תבור, שאושרה בתוכנית החירום מ-2008. גם משרד התשתיות מעוניין בכך, כי להערכתו המשק זקוק לה בדחיפות. יצרנים פרטיים אינם מסוגלים להקים תחנת כוח באותה מהירות שבה יכולה חברת החשמל לעשות זאת. לפי תחזיות חברת החשמל, אם לא יינקטו צעדים משמעותיים לניהול ביקושים וצמצומם, משק החשמל יהיה בצרות כבר בקיץ הבא.
אך מקבל ההחלטות כאן הוא משרד האוצר, והוא דורש שהתחנה הנוספת לא תוקם על ידי חברת החשמל. מדוע? כדי לדחוף לשינוי המבני בחברה ולאפשר ליצרנים פרטיים להיכנס לשוק. זה, כפי שמלמדת המציאות, לא קורה כל כך מהר. משק החשמל מחכה ליצרנים הפרטיים כבר 15 שנה, ורק בימים אלו הגיעו החברות הראשונות לסגירה פיננסית.
מבחינת האוצר, עיכוב של שנה שנתיים בהקמת התחנה אינו נורא. חסר חשמל? אפשר לדחות את הקמת הסולקנים, שדורשת הפסקת פעילות של תחנות כוח פחמיות. זאת, למרות חשיבותם של הסולקנים בצמצום זיהום האוויר והתחלואה באזורים הקרובים לתחנות, זיהום אשר לו גם עלויות גבוהות למשק. אבסורד הוא כי הממשלה כבר החליטה בענין הסולקנים לפני שנים, כבר נסגר המסלול המימוני לכך, ובכל זאת עכשיו מתערב האוצר לעיכוב פרוייקט בעל חשיבות סביבתית ממדרגה ראשונה, מתוך שיקולים לא ענייניים.
פרט לכך, יש דברים נוספים שאפשר לעשות בתחנות הכוח המיושנות כדי לייעל אותן, באמצעים קיימים ולא יקרים מדי. לשדרוגים במערך התחנות הקיים יש פוטנציאל של תחנה בינונית נוספת. לחברת החשמל יש כבר תוכניות מסודרות. הן נתקעות בגלל התעקשות האוצר ורשות החשמל, שלא מוכנים לסלול את הדרך המימונית לכך. לפני שתוקם תחנה נוספת אחת, הרי שיש להביא ליעילות המקסימלית של התחנות הקיימות, ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת היא מנכ"ל הפורום הישראלי לאנרגיה.