בשנה החולפת, התרחשה בעולם מהפכה בתפישה הסביבתית. סרטו המדובר של אל גור זכה באוסקר, דו"ח סטרן אומץ ע"י ממשלת בריטניה, ודו"ח ה-IPCC, צוות המדענים שמינה האו"ם לנושא שינויי האקלים, קבע באורח חד משמעי שיש קשר בין פעילות האדם לשינויי האקלים. אירועים אלו ואחרים העלו את משבר האקלים במלוא חריפותו אל ראש סדר היום הלאומי במדינות המערב.

ההבנה שמשבר האקלים הוא ממשי ומשמעותי ביותר הפכה את העיסוק בו במדינות רבות לסוגיה פוליטית מרכזית (רק השבוע הקדיש המגזין Time את עמוד השער שלו לנושא), ומניעה את הממשלות ואת הציבור הרחב לפעולה, כפי שסיכם דו"ח סטרן: "Business as usual is not an option".

בישראל, נתפס עדיין הנושא כמותרות, כמשהו ששייך לעולם הגדול אך אינו נוגע לנו ישירות. ואולם, אין להמעיט בחשיבותו ובדחיפות העיסוק בו. ברי, כי המפתח לעצירת תהליך התחממות כדוה"א הוא בצמצום פליטות של גזי חממה ולפיכך השלבים העתידיים של אמנת קיוטו צפויים להטיל מחיר גבוה על שימוש בדלקים פוסיליים. כאשר יורגש הצמצום בנפט ובשימוש באנרגיה ממקורות בלתי-מתחדשים בעולם, תושפע ישראל במידה ניכרת מהמצב בשוק העולמי ושאלת האנרגיה תהפוך לאקוטית, ואפשר אף קיומית. בדומה לשאר המדינות המפותחות, גם ישראל תלויה ביבוא דלקים פוסליים ליצור אנרגיה עבור אספקת המים, ייצור מזון, תחבורה, ביטחון ועוד. אך ישראל היא מדינה ענייה במשאבי טבע, עם מאפיינים גיאופוליטיים וגיאופיסיים ייחודיים, ולכן למשבר אנרגיה עתידי יהיו השלכות חמורות יותר מאשר במדינות מערב אחרות.

הבעיה המרכזית בישראל, עמה אנו מנסים להתמודד בהקשר זה היא שלמעט מספר יוזמות ספוראדיות אין כיום כל פעילות מסודרת ומכוונת בסוגיות אלו. ישנם לא מעט גורמים בישראל הנוגעים בתחום, אך התיאום ביניהם מצומצם ומוגבל, לפיכך יש צורך דחוף בגורם שיוביל אותם בכיוון זה. מחסור בידע ובמודעות גורם לכך שלא התבססה כלל הבנה של עומק המשבר והשלכותיו לא כל שכן ההכרה כי ההתמודדות עם משבר בהיקף שכזה מחייבת עיצוב של מדיניות כוללת המגובה בעשייה פעילה לצורך יישומה בשטח. ראוי לזכור כי יישום השינויים הנדרשים יארך זמן רב, כך שיש להתחיל לפעול כבר היום בכדי לא לאחר את המועד.