בשנים האחרונות, התרחשה בעולם מהפכה בתפישה הסביבתית. סרטו המדובר של אל גור, "אמת מטרידה", זכה באוסקר, וזיכה את כוכבו בפרס נובל לשלום על קידום המודעות העולמית לנושא, בשיתוף עם מדעני הפאנל הבינלאומי לשינויי האקלים, IPCC. דו"ח הכלכלן לורד ניקולס סטרן אומץ ע"י ממשלת בריטניה, ודו"ח ה-IPCC, צוות המדענים שמינה האו"ם לנושא שינויי האקלים, קבע באורח חד משמעי שיש קשר בין פעילות האדם לשינויי האקלים. אירועים אלו ואחרים העלו את משבר האקלים במלוא חריפותו אל ראש סדר היום הלאומי במדינות המערב. כפי שסיכם דו"ח סטרן: "Business as usual is not an option".
ההבנה שמשבר האקלים הוא ממשי ומשמעותי ביותר הפכה את העיסוק בו במדינות רבות לסוגיה פוליטית מרכזית, ומניעה את הממשלות ואת הציבור הרחב לפעולה. בפסגת האו"ם בקופנהאגן , דצמבר 2009, התכנסו כמעט כל מנהיגי העולם על מנת לדון בהתמודדות הגלובאלית עם משבר האקלים. למרות האכזבה הגדולה מועידת קופנהאגן, ברור לכל כי כמעט כל מדינות העולם שואפות לפעולה משמעותית על מנת למנוע את הידרדרות המצב.
בישראל, נתפס עדיין הנושא כמותרות, כמשהו ששייך לעולם הגדול אך אינו נוגע לנו ישירות. ואולם, אין להמעיט בחשיבותו ובדחיפות העיסוק בו. ברי, כי המפתח לעצירת תהליך התחממות כדוה"א הוא בצמצום פליטות של גזי חממה ולפיכך השלבים העתידיים של אמנת קיוטו צפויים להטיל מחיר גבוה על שימוש בדלקים פוסיליים.
הבעיה המרכזית בישראל, עמה אנו מנסים להתמודד בהקשר זה, היא שלמעט מספר יוזמות ספוראדיות אין כיום כל פעילות מסודרת ומכוונת בסוגיות אלו. מחסור בידע ובמודעות גורם לכך שלא התבססה כלל הבנה של עומק המשבר והשלכותיו לא כל שכן ההכרה כי ההתמודדות עם משבר בהיקף שכזה מחייבת עיצוב של מדיניות כוללת המגובה בעשייה פעילה לצורך יישומה בשטח. ראוי לזכור כי יישום השינויים הנדרשים יארך זמן רב, כך שיש להתחיל לפעול כבר היום בכדי לא לאחר את המועד.
